Vayedaber

Simple Havroutah

Shvouoth

Daf 15a

וְכֵן תַּעֲשׂוּ'' – לְדוֹרוֹת.

Traduction

and so shall you do'' (Exodus 25:9). The final words: ''And so shall you do,'' are superfluous and serve to teach: As was done in the Tabernacle, so shall you do in future generations.

Rachi non traduit

וכן תעשו. קרא יתירא למידרש לדורות ובימי משה דהוא מלך ונביא ואחיו כהן גדול ואורים ותומים ושבעים זקנים:

Tossefoth non traduit

(לעיל שבועות יד.) שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות. ואם תאמר דבפ''ק דסנהדרין (דף ב.) לא חשיב אלא ע''א וי''ל דהתם לא חשיב אלא מילי דסנהדרין ותדע דתנן נמי התם אין מוציאין למלחמת הרשות אלא בב''ד של ע''א ולא תני מלך ויועץ ואורים ותומים אע''ג דבעינן להו כדמסיק התם בגמרא (דף טז.) מקרא ואם תאמר הדתנן התם אין דנין לא את השבט כו' ומוקי לה עולא בגמ' (שם) בבאין על עסקי נחלות כתחלתו מה תחלתו בע''א כו' אי מה תחלתו בקלפי ואורים ותומים וכל ישראל וכו' ומאי קושיא אה''נ דניבעי אורים ותומים וכל ישראל והא דלא חשיב להו התם במתני' (דף ב.) משום דלא איירי אלא במילי דסנהדרין ויש לומר מדכייל להו בהדי נביא השקר וכהן גדול משמע ליה דלא בעינן אלא ע''א דומיא דידהו מאי אמרת דשבק למיתני אורים ותומים משום דלא איירי אלא במילי דסנהדרין אם כן ליתנינהו באפי נפשייהו דלא אתו למיטעי לשוינהו כנביא השקר:

וכן תעשו לדורות. פירש בקונטרס ובימי משה דהוא מלך ונביא ואחיו כהן גדול ואורים ותומים ותימה אם כן בפ''ק דסנהדרין (דף טז:) בהעמדת סנהדרין לשבטים דילפינן ממשה דבמקום ע''א הוה קאי ליבעי נמי מלך ונביא ועוד אע''ג דאהרן היה בבנין משכן וכי נשאלו באורים ותומים לעשות משכן הלא קודם שנתכהן אהרן על ידי המלואים נעשה המשכן וקושיא ראשונה יש לתרץ דהכא מרבינן טפי משום דכתיב וכן תעשו דמשמע דאתא לרבויי כל הנך וא''ת כלים נמי ניבעו ע''א וכי תימא הכתוב תלאן בשירות דאין צריך אלא שירות הא בסמוך משמע דאי לאו אותם הוה אמינא דבעי משיחה ועבודה ואם כן השתא דכתב אותם למעוטי משיחה ע''א מיהא לא נימעוט וי''ל דאתא אותם לגלויי דוכן תעשו לא קאי אכלים ולא בעינן בהן לדורות דומיא דמשה:

מֵתִיב רָבָא: כָּל הַכֵּלִים שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה – מְשִׁיחָתָן מְקַדַּשְׁתָּן, מִכָּאן וְאֵילָךְ – עֲבוֹדָתָן מְחַנַּכְתָּן. וְאַמַּאי? וְנֵימָא ''וְכֵן תַּעֲשׂוּ'' – לְדוֹרוֹת!

Traduction

Rava raises an objection from a baraita: With regard to all the sacred vessels that Moses fashioned, their anointment with oil consecrates them. From that point forward, in the generations after Moses, new vessels do not require anointment to be consecrated; rather, their use in the Temple service initiates them and renders them fit for use. Rava clarifies the objection: But why is this so? Let us say here as well that the phrase ''and so shall you do'' teaches that the same must be done in future generations.

Rachi non traduit

משיחתן. בשמן המשחה מקדשתן קדושת הגוף לכלי שרת ולקדש את הנכנס לתוכו:

מכאן ואילך. כלי הדורות לא נמשחו אלא התחלת עבודתן מחנכתן לקדושה וחינוך לשון התחלה:

Tossefoth non traduit

מתיב רבא כל הכלים שעשה משה. תימה ממשכן גופיה ה''ל למיפרך שיהא צריך משיחה לדורות כמו שנמשח בימי משה כדכתיב בקרא כדאמר לקמן (שבועות דף טז:) גבי משכן ומקדש:

שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ''וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם'' – אוֹתָם בִּמְשִׁיחָה, וְלֹא לְדוֹרוֹת בִּמְשִׁיחָה.

Traduction

The Gemara answers: It is different there, as the verse states with regard to the Tabernacle and its vessels: ''And he anointed them and consecrated them'' (Numbers 7:1). This teaches that it is only ''them,'' the vessels fashioned by Moses, that are consecrated through anointment, but vessels fashioned in later generations are not consecrated through anointment.

אֵימָא אוֹתָם – בִּמְשִׁיחָה, לְדוֹרוֹת – אוֹ בִּמְשִׁיחָה אוֹ בַּעֲבוֹדָה! אָמַר רַב פָּפָּא, אָמַר קְרָא: ''אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ'', תְּלָאָן הַכָּתוּב בְּשֵׁירוּת.

Traduction

The Gemara asks: Why not say: ''Them,'' the vessels made by Moses, he consecrated specifically through anointment, but vessels made in future generations are consecrated either through anointment or through their initial service? Rav Pappa said: The verse states: ''And they shall take all the service vessels, with which they will serve in the Sanctuary'' (Numbers 4:12). The future tense ''they will serve,'' indicates that the verse is referring to future vessels, and the verse makes them dependent upon service, teaching that in future generations vessels will be consecrated through their initial service.

Rachi non traduit

אימא אותם במשיחה. ולא בעבודה לדורות אי בעי במשיחה אי בעי בעבודה:

תלאן בשירות. מדכפל קרא בלשניה כלי השרת אשר ישרתו שנעשו כלי שרת ע''י שירות:

Tossefoth non traduit

לדורות אי בעי במשיחה אי בעי בעבודה. הכא לא בעי למיפרך לדורות במשיחה ובעבודה כדקאמר בסמוך דאותם משמע למעוטי משיחה לדורות:

הַשְׁתָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ''אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ'', ''אוֹתָם'' לְמָה לִי? אִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא ''אוֹתָם'', הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי הוּא דְּבִמְשִׁיחָה, לְדוֹרוֹת – בִּמְשִׁיחָה וּבַעֲבוֹדָה, דְּהָא כְּתִב ''וְכֵן תַּעֲשׂוּ''; מִיעֵט רַחֲמָנָא ''אוֹתָם'' – אוֹתָם בִּמְשִׁיחָה, וְלֹא לְדוֹרוֹת בִּמְשִׁיחָה.

Traduction

The Gemara asks: Now that the Merciful One has written ''with which they will serve,'' why do I need the restrictive term ''them''? The Gemara answers: Had the Merciful One not written ''them,'' I would say that they, the vessels made by Moses, were consecrated through anointment alone, but vessels made in later generations must be consecrated both through anointment and through service, as the Torah wrote: ''And so shall you do,'' referring to future generations. Therefore, the Merciful One excluded future vessels from anointment by stating ''them,'' teaching that it is only them that were consecrated through anointment, but in later generations they are not consecrated through anointment.

Rachi non traduit

ה''ג אי לאו כתיב אותם הוה אמינא לדורות במשיחה ובעבודה דהא כתב וכן תעשו במשיחה וכתיב ושרתו לשירות ולבעי תרתי קמ''ל למעטינהו ממשיחה. דאי לאו להכי אתא למאי אתא אי למימרא לדורות לא מיקדשי במשיחה לחודה לישתוק קרא מיניה ונפקא לן מאשר ישרתו:

וּבִשְׁתֵּי תּוֹדוֹת. תָּנָא: שְׁתֵּי תּוֹדוֹת שֶׁאָמְרוּ – בְּלַחְמָן וְלֹא בִּבְשָׂרָן. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב חִסְדָּא, דְּאָמַר קְרָא: ''וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה''.

Traduction

§ The mishna teaches: And with two thanks-offerings. A tanna taught in a baraita: And with regard to the two thanks-offerings that are mentioned here, the reference is to their loaves, but not to their flesh. An animal thanks-offering is accompanied by forty loaves of bread that are brought as a meal-offering. Ten loaves are leavened, and the remainder is comprised of ten each of three types of unleavened bread. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ḥisda said: As the verse states with regard to the consecration of the wall of Jerusalem in the days of Ezra: ''And I placed two large thanks-offerings, and we went in procession to the right upon the wall'' (Nehemiah 12:31).

Rachi non traduit

שתי תודות. מנחמיה בן חכליה גמרינן:

בלחמן ולא בבשרן. הלחם היו נושאין שני לחמי תודה:

מנא ה''מ. דבלחמן קאמר:

ואעמידה שתי תודות. נחמיה קאמר בספר עזרא כשנבנית חומת ירושלים ובא לקדש את העיר ואעמידה שתי תודות גדולות אצל החומה מבחוץ ותהלוכות לימין מעל החומה להקיף את העיר בתהלוכות שהלכו דרך ימין כשפניהם לחלל העיר הלכו תמיד לצד ימינם עד שהקיפו את כולה:

מַאי ''גְּדוֹלוֹת''? אִילֵּימָא מִמִּין גָּדוֹל מַמָּשׁ, נֵימָא ''פָּרִים''! אֶלָּא גְּדוֹלוֹת בְּמִינָן.

Traduction

The Gemara clarifies the meaning of this verse: What is meant by ''large''? If we say that the animals of the thanks-offering were literally from a large species, i.e., oxen, rather than from a small species, i.e., sheep, let the verse state that they were oxen. Rather, let us say that he took animals from among the largest and the finest quality of their species.

Rachi non traduit

ממין גדול. ובבשר קאמר קרא וגדולות דקאמר ממין גדול של בקר ולא של צאן:

גדולות במינן. מאותו מין שהיו שהביאו גדולות ולא קטנות:

מִי אִיכָּא חֲשִׁיבוּתָא קַמֵּי שְׁמַיָּא? וְהָתַנְיָא: נֶאֱמַר בְּעוֹלַת בְּהֵמָה ''אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ'', בְּעוֹלַת הָעוֹף ''אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ'', בְּמִנְחָה ''אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ''; מְלַמֵּד שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּין אֶת לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם!

Traduction

The Gemara challenges this: Is the size of the offering of any importance before Heaven? But isn’t it taught in a mishna (Menaḥot 110a): It is stated with regard to an animal burnt-offering: ''A fire offering, a pleasing aroma'' (Leviticus 1:9), and it is also stated with regard to a bird burnt-offering: ''A fire offering, a pleasing aroma'' (Leviticus 1:17), and it is also stated with regard to a meal-offering: ''A fire offering, a pleasing aroma'' (Leviticus 2:2). The same term is used in all three cases even though the three offerings are of different value. This teaches that one who brings a substantial sacrifice and one who brings a modest sacrifice have equal merit, and both offerings are accepted as having a pleasing aroma, provided that one directs his heart to his Father in Heaven.

Tossefoth non traduit

ללמדך שאחד המרבה כו'. אע''ג דאמר (יומא דף לד:) האחד המיוחד שבעדרו וגבי פרה אדומה נמי אמרינן (לעיל שבועות דף יא:) שאם מצא נאה הימנה מצוה לפדות מ''מ לא היה לו להתפאר בכך כיון שמצוה בזה כמו בזה אם מתכוין לשם שמים:

אֶלָּא גְּדוֹלָה שֶׁבַּתּוֹדָה, וּמַאי נִיהוּ – חָמֵץ. דִּתְנַן: הַתּוֹדָה הָיְתָה בָּאָה מִן חָמֵשׁ סְאִין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת, שֶׁהֵן שֵׁשׁ מִדְבָּרִיּוֹת, שֶׁהֵן שְׁתֵּי אֵיפוֹת; וְהָאֵיפָה שָׁלֹשׁ סְאִין, עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן – עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ וַעֲשָׂרָה לַמַּצָּה. וּבַמַּצָּה שְׁלֹשָׁה מִינִין: חַלּוֹת, רְקִיקִין וּרְבוּכָה.

Traduction

Rather, let us say that ''large thanks-offerings'' means the larger element in the thanks-offering loaves. And what is that? The leavened loaves, as we learned in a mishna (Menaḥot 76b): The meal part of the thanks-offering came from five Jerusalem se’a of flour, which are equivalent to six wilderness se’a. The se’a referred to in the Bible when the Jewish people were in the wilderness is smaller than the se’a used later in Jerusalem. This is equivalent to two ephahs, each ephah being three wilderness se’a. These two ephahs are twenty measures of a tenth of an ephah. Ten of these tenths were used to make leavened loaves and ten of these tenths were used to make unleavened loaves. And the unleavened loaves were of three types: Loaves of matza, wafers, and measures of flour mixed with water and oil. Accordingly, the leavened loaves were three times the size of the unleavened ones, and it was the leavened loaves that were used to consecrate additions to the city.

Rachi non traduit

אלא גדולות שבתודה. ועל כרחך בלחם קאמר ואשמעינן דשל חמץ היו שהן גדולות שבלחמי תודה:

דתנן. שחלות החמץ גדולות משל מצה:

שהן שש מדבריות. שהוסיפו על המדות שתות מלבר שהכניסו שש חלקים ראשוני' בחמש והוסיפו חלק ששי מבחוץ:

שהן שתי איפות. שהאיפה שלש סאין והם עשרים עשרונות שהאיפה עשר עשרונות כדכתיב (שמות ט''ז:ל''ו) והעומר עשירית האיפה וגו':

עשרה לחמץ ועשרה למצה. יליף מקרא במסכת מנחות והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן הרי מין אחד ורקיקי מצות משוחים בשמן הרי שני מינין של מצה סלת מרבכת חלות בלולות בשמן הרי שלשה מינין של מצה וכתיב בתריה על חלות לחם חמץ יקריב וגו' כנגד מצה הבא חמץ שיהא סלת במין החמץ כנגד שלשה מינין שבמצה:

ובמצה שלשה מינין. כדפרישנא וילפינן התם מקראי שיש בכל מין עשר חלות אלמא חלות החמץ גדולות כשלש של מצה:

אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: אֵין הָעֲזָרָה מִתְקַדֶּשֶׁת, אֶלָּא בִּשְׁיָרֵי מִנְחָה. מַאי טַעְמָא? כִּירוּשָׁלַיִם; מָה יְרוּשָׁלַיִם – דָּבָר הַנֶּאֱכָל בָּהּ מְקַדְּשָׁהּ, אַף עֲזָרָה – דָּבָר הַנֶּאֱכָל בָּהּ מְקַדְּשָׁהּ.

Traduction

Rami bar Ḥama says: One can infer from this baraita that the Temple courtyard is consecrated only with the remainder of the meal-offering, and not by the loaves of a thanks-offering. The remainder of the meal-offering is the part left over after a handful of it and its frankincense have been sacrificed on the altar; this remainder is eaten by a priest. What is the reason for this? The consecration of the Temple courtyard is like the consecration of Jerusalem. Just as with regard to Jerusalem, an item that is eaten specifically in it, i.e., the loaves of a thanks-offering, which are eaten anywhere in the city, consecrates the city, so too, with regard to the Temple courtyard, an item that is eaten specifically in it, i.e., the remainder of the meal-offering, consecrates the courtyard.

Rachi non traduit

בשירי מנחה. בחלות של שירי מנחה הנאכלת לכהנים והאי קידוש דנחמיה ועזרא בקידוש העיר כתיב אבל עזרה שהוסיפו עליה מקיפים אותה בשירי מנחה:

Tossefoth non traduit

אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה. תימה למאן דאמר בפ''ב [דזבחים] (דף קיג. ושם) דאין מנחה בבמה היאך מתקדשת בשלמא בימי עזרא איכא למימר דסבר כמ''ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ועזרא זכר בעלמא הוא דעבד אבל בימי שלמה ויהושע קשיא וכ''ת דקדשה במנחת העומר והא בסוכות היה הקידוש בימי שלמה כדאמר במועד קטן (דף ט.) וכדמוכחי קראי ויש לומר כיון שהכל בא בבת אחת הקידוש ועשיית מנחה לא חשבינן מנחה בבמה ובקמיצה ובהקטרה היתה מקומה מתקדש וכל העבודה היתה מחנכתה ומתקדש מקומה א''נ כיון דלא אפשר לא צריך והא דקאמר הכא דאין מתקדשת היינו היכא דאפשר כגון שבאין להוסיף על העזרה:

אַטּוּ לַחְמֵי תוֹדָה, בַּעֲזָרָה מִי לָא מִתְאַכְלִי?! אֶלָּא כִּירוּשָׁלַיִם – מָה יְרוּשָׁלַיִם דָּבָר הַנֶּאֱכָל בָּהּ וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה נִפְסָל, אַף עֲזָרָה דָּבָר הַנֶּאֱכָל בָּהּ וְהַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה נִפְסָל.

Traduction

The Gemara asks: Is that to say that the loaves of a thanks-offering are not eaten in the Temple courtyard? Rather, the comparison should be drawn as follows: The consecration of the Temple courtyard is like the consecration of Jerusalem. Just as Jerusalem is consecrated with the loaves of a thanks-offering, which is an item that is eaten inside the city, and which, if it emerges from there, is disqualified, so too, the Temple courtyard is consecrated with an item that is eaten inside the courtyard, and which, if it emerges from there, is disqualified. This item is the remainder of a meal-offering, which can be eaten only by a priest and only in the Temple courtyard.

Rachi non traduit

אטו לחמי תודה בעזרה מי לא מתאכלי. אם רצו כהנים. לאכול בקדשים מי מעכב עליהם: במנחה כתיב (ויקרא ו':ט') בחצר אהל מועד יאכלוה ואם יצאה לחוץ נפסלה ותודה ולחמה נאכלין בכל העיר ואם יצאו חוץ לחומה נפסלין הלכך ירושלים נתקדשה בלחמי תודה שנאכלין בה ואם יצאו ממנה נפסלין ועזרה נתקדשה בשירי מנחה שנאכלין בה ואם יצאו ממנה נפסלין:

Tossefoth non traduit

ויוצא ממנה נפסל. ואם תאמר הר הבית היכי קדיש שאין דבר נאכל בו שיוצא ממנו נפסל ויש לו קדושה בפני עצמו שהוא מחנה לויה וכן בתי ערי חומה דמוכח לקמן (שבועות דף טז.) שנתקדשו והא אין דבר שנפסל ביוצא ויש לומר היכא דלא אפשר לא אפשר כדמוכח בשמעתא:

אִי מָה לְהַלָּן חָמֵץ, אַף כָּאן חָמֵץ?! וְתִסְבְּרַהּ? מִנְחַת חָמֵץ מִי אִיכָּא?!

Traduction

The Gemara asks: If the consecration of the Temple courtyard is derived from the consecration of Jerusalem, let us say as follows: Just as there, with regard to the consecration of an addition made to Jerusalem, the loaves used in the ceremony are leavened, so too here, with regard to the consecration of an addition made to the Temple courtyard, the remainder of the meal-offering should be leavened. The Gemara expresses surprise at this suggestion: And how can you understand this? Is there a leavened meal-offering? A meal-offering is always unleavened.

Rachi non traduit

ה''ג ותסברא מנחת חמץ מי איכא. ולא גרסינן וכי תימא ה''נ מנחת חמץ מי איכא דהאי ותסברא שינויא הוא למימר דעל כרחך במצה נתקדשה דחמץ בשירי מנחה לא משכחת לה:

מנחת חמץ מי איכא. הא כתיב (שם ב) כל המנחה אשר תקריבו לה' לא. תאפה חמץ:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source